יום שישי, ו כסלו התשעה, 28.11.14

סיפורי משלים עם מוסר השכל- תבלינים לשיעור

משל  הפיל  - אגדה הודית עתיקה.

  

היה היה פעם כפר הודי, שכל התושבים בו היו עיוורים. יום אחד הלכו לטייל שישה אנשים מהכפר, בדרך פגשו איש רוכב על פיל.

האנשים שמעו בעבר על פילים, אך מעולם לא התקרבו לבעל חיים כזה, עכשיו ביקשו מהרוכב להרשות להם לגעת בחיה האדירה. הם רצו לחזור לכפר ולספר לכולם איך נראה פיל.

הרוכב הסכים והוביל כל אחד מששת האנשים לחלק אחר בגופו של הפיל.

העיוורים נגעו בחיה וליטפו אותה עד שידעו איך נראה פיל.

הם חזרו לכפר נרגשים כדי לספר על חוויותיהם. אנשי הכפר התאספו סביבם

לשמוע על הפיל.

האיש הראשון, שמישש את החזה של הפיל, אמר: "הפיל הוא כמו קיר גדול

ועבה!"

"שטויות," אמר האיש השני, שנגע בחטים (בשיניים) של הפיל, "הפיל קצר למדי

ומעוגל. הוא חלק מאוד וחד. לא הייתי משווה פיל לקיר אלא לחנית!"

האיש השלישי, שנגע באוזנו של הפיל, לא הסכים לדבריהם ואמר: "הפיל אינו

דומה כלל לקיר או לחנית, הוא דומה לעלה ענק עשוי משטיח צמר עבה. הוא זז

כשנוגעים בו."

"לא נכון!" אמר הרביעי, אשר ליטף את החדק, "אומר לכם איך נראה הפיל - הוא

דומה לנחש ענקי!"

החמישי הביע התנגדות נמרצת. הוא נגע באחת מרגלי הפיל וסיכם: "הפיל עגול

ועבה כמו עץ."

העיוור השישי, שניתן לו לרכוב על גבו של הפיל, מחה: "האם אף אחד מכם אינו

יכול לתאר נכונה את הפיל! הרי הוא כמו הר ענק מתנודד מצד לצד!"

ועד עצם היום הזה העיוורים ממשיכים להתווכח, ואף אחד בכפר אינו יודע איך

נראה הפיל.

כך קורה לעתים קרובות בוויכוחים בין בני אדם, אנשים מתווכחים בלי להבין למה

מתכוון הצד השני בוויכוח, הם בעצם מתווכחים על פיל, שאף אחד מהם לא ראה

במלואו ולא נגע בכל גופו.

 

 

 

משל הפרפר- חיים ומוות ביד האדם

בכפר סיני לפני  שנים רבות, חי  אדם זקן וחכם מאוד. אדם זה היה מסתכל לתוך ידיהם הסגורות של אנשים וידע לומר מה יש להם בתוך היד.

באותו כפר היה איש שהתנגד לדרכו רוצה להכשיל אותו.אמר האדם בליבו אני אתפוס פרפר ואחזיק אותו בידיי ואשאל את האיש החכם מה יש לי ביד?

האיש החכם ללא ספק יענה לי כי יש לי ביד פרפר ואז אקשה עליו ואשאל אותו האם הפרפר מת או חי, במידה ויענה כי הפרפר חי אמית אותו במעיכה במהירות אפתח את ידי ואומר לו 'ראה הפרפר מת'.

במידה ויאמר כי הפרפר מת ,אפתח את ידי ואראה לו כי הפרפר חי ואפריח אותו.

הגיע האיש אל החכם והפרפר בידיו, המתין בתור וכשהגיע תורו פנה אל האיש החכם ושאל אותו: 'מה יש לי ביד?' .אחז האיש החכם את ידיו ואמר לו כי ביד יש לו פרפר ,צחק האדם בליבו ואז שאל: 'האם הפרפר חי או מת?'

הביט האיש החכם בעיניו של האיש ואמר לו החלטה זו האם יחיה או ימות הפרפר נתונה בידיך.

שיחרר האיש את הפרפר לחופשי והתנצל בפני האיש החכם.

 

החלטות רבות נתונות בידנו ועלינו תמיד לבחור בדרך הטובה.  

חזרה

משל הפרפר2 (מקור הודי)

ילד קטן מצא גולם של פרפר. יום אחד, הופיע פתח קטן בגולם.  ישב הילד והביט במשך שעות איך הפרפר מתאמץ לדחוף את גופו דרך אותו פתח קטן מדי.  

לפתע הפסיק הפרפר להתקדם. נראה היה שהוא התקדם ככל יכולתו וכוחו אינו עומד לו להמשיך ולצאת לחופשי. ליבו של הילד נכמר, והוא לקח זוג מספריים ופתח את הגולם לרווחה. תוך שניות יצא הפרפר בקלות, אך גופו נראה קטנטן וכנפיו מכווצות.   

המשיך הילד להתבונן בסבלנות, בציפיה שבכל רגע ייפרסו כנפיו המפוארות של הפרפר והוא יתגלה במלוא עוצמתו ויופיו. אך זה לא קרה. למעשה, הפרפר יבלה את שארית חייו בזחילה, כשגופו מנוון וכנפיו מכווצות. הוא לעולם לא יצליח לעוף.  

הילד, בטוב ליבו לא הבין שהגולם הדחוס והקשה ומאבק הפרפר לצאת ממנו היו דרכו של אלוהים לגרום לגופו להתעצם ולכנפיו להתחזק כדי שיוכל לעוף אחרי שייצא לחופשי.

לפעמים, מאבקים הינם דבר נחוץ ביותר. אם אלוהים היה מאפשר לנו לעבור את חיינו ללא מכשולים, היינו חלשים הרבה יותר. לא היינו חזקים כמו שהיינו יכולים להיות, ולעולם לא היינו יכולים לעוף.

  ביקשתי כוח, ואלוהים נתן לי קשיים לחשלני.  

  ביקשתי חוכמה, ואלוהים נתן לי בעיות לפתור.

  ביקשתי שפע, ואלוהים נתן לי מוח וכוח ליצור.  

  ביקשתי אומץ, ואלוהים נתן לי מכשולים להתגבר עליהם.  

  ביקשתי אהבה, ואלוהים נתן לי אנשים לאהוב.  

 ביקשתי טובות, ואלוהים נתן לי הזדמנויות.    

לא קיבלתי שום דבר ממה שביקשתי. אבל קיבלתי כל מה שהיה נחוץ.

 

חזרה

 

משל החגורה השחורה מתוך: לנצח ניבנו/ ג'יימס קולינס וג'רי פוראס
דמיינו לעצמכם איש אומנויות הלחימה (תלמיד ג'ודו מתקדם מאד) הכרוע בפני סנסאיי אמן (המדריך אותו) בטכס שבו הוא עומד לקבל חגורה שחורה שבה זכה בעמל רב, לאחר שנים של אימונים מאומצים.
"קודם שאעניק לך את החגורה, עליך לעבור עוד מבחן אחד" אומר הסנסאיי."אני מוכן", משיב לו התלמיד, ומצפה אולי לסיבוב נוסף ואחרון.
"עליך לענות על השאלה המהותית: "מהי המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?"
"קץ המסע שלי" אומר התלמיד."גמול ראוי לעבודה שהשקעתי".
הסנסאיי ממתין לשמוע עוד. ניכר בו שהוא אינו שבע רצון. לבסוף אומר הסנסאיי לתלמיד:"עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. עליך לשוב בעוד שנה".
כעבור שנה כורע שוב התלמיד בפני הסנסאיי.
"מהי המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?" שואל הסנסאיי.
"סמל להצטיינות ולהישגיות הנעלה ביותר באמנות שלנו", אומר התלמיד.
הסנסאיי אינו אומר מאומה במשך דקות ארוכות וממתין. ניכר שאין הוא מרוצה. לבסוף הוא אומר:"עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. חזור הנה בעוד שנה אחת".
כעבור שנה כורע שוב התלמיד בפני הסנסאיי. ושוב שואל אותו הסנסאיי" מה המשמעות האמיתית של החגורה השחורה"?
"החגורה מייצגת את ההתחלה- תחילתו של מסע שלעולם אינו מסתיים, מסע של משמעת, עמל וחתירה אל רמה, שהולכת ומשתבחת כל העת", אומר התלמיד.
"כן כעת אתה מוכן לקבל את החגורה השחורה, ולהתחיל בעבודתך".

לכם, ולילדכם שקיבל היום את "החגורה השחורה", בהצלחה במסע.